מקורות חוקרי מצדה התברכו בחיבורו של יוספוס פלאביוס (יוסף בן-מתתיהו), היסטוריון יהודי בן המאה הראשונה לסה"נ, שנשבה בידי הרומאים ובזמן כיבוש מצדה ישב ברומא והקדיש עצמו לתיאור קורות המרד. על אך הוויכוח שניטש על מידת הדיוק בדיווחיו, נדמה כי עיקרי הדברים מצאו חיזוק בחפירות במקום. שמה של מצדה נזכר בשטר גט שנחשף בוואדי מורבעאת בתעתיק הארמי "מצדא" (המצד).
תקופת החשמונאים על-פי כתבי יוספוס, את המבצר הראשון במצדה בנה "יונתן הכהן הגדול", אשר זוהה עם המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי (76-103 לפסה"נ), שמטבעותיו נתגלו בחפירות. יש חוקרים הנוטים לזהותו עם יונתן אחי יהודה המקבי שהתמנה ככוהן גדול (152 לפסה"נ). עד כה לא נתגלו במצדה שרידים שניתן לשייכם בבירור לימי החשמונאים. התקופה ההרודיאנית הורדוס, שמלך בין השנים 4-37 לפסה"נ, עמד על יתרונותיו האסטרטגיים של המקום, ובחר במצדה כמקום מפלט מאויבים מבית ומחוץ וכבית נופש לחורף. במהלך שלטונו פותחה מצדה והוקמו בה ארמונות פאר ומתקני תענוגות לצד מחסנים מצוידים היטב, מערך בורות מים וחומת סוגרים. לאחר מות הורדוס (4 לפסה"נ) ועם סיפוח יהודה לאימפריה הרומית (בשנת 6 לסה"נ), הציבו הרומאים חיל משמר קטן במצדה.
תקופת המרד יוספוס מספר כי אחד האירועים הראשונים שהתרחשו עם פרוץ המרד הגדול כנגד הרומאים (66 לסה"נ), היה כיבוש מצדה בידי הסיקריים, שנקראו כך על שם החרב הקצרה המעוקלת - סיקה - שנשאו על גופם. בראשם עמד מנחם בן יהודה הגלילי. הרכב קהילת המורדים ששהו במצדה היה מגוון, והיו ביניהם כנראה גם מבני קהילות האיסיים והשומרונים. אחרוני המורדים שעזבו את ירושלים לאחר חורבנה (בשנת 70 לסה"נ) נמלטו למצדה, וביניהם אלעזר בן יאיר, שהפך למפקד ההר. המורדים ניצלו את חומת הסוגרים ואת חלק מהארמונות שהותיר אחריו הורדוס למגורים. הם הקימו מבני דת, דוגמת בית כנסת ומקוואות, וניהלו במקום חיי קהילה, ששרידיהם החומריים הרבים נמצאו בחפירות. המצור לפי יוספוס, נותרה מצדה הנקודה המורדת האחרונה ביהודה. הלגיון הרומאי העשירי, בפיקודו של הנציב פלביוס סילווה, בא מירושלים למצדה וניסה לכבשה באמצעות הטלת מצור. במהלך שנת 73 או 74 לסה"נ, התפרסו סביב מצדה כוחות הלגיון בתוספת חיל עזר, שמנו כ-8,000 חיילים. אלה התמקמו בשמונה מחנות, הקימו דייק (חומת מצור), וניגשו לכיבוש מצדה באמצעות בניית סוללת עפר הנתמכת בקורות עצים, על גבי הדרדרת הטבעית בצד מערב. יהודים שנשבו הובילו מים, ככל הנראה מעין גדי, כמו גם מזון, כדי לספק את צורכי הצבא. המצור נמשך כמה חודשים ושיאו היה בחודש ניסן, עת הועלה מגדל מצור אשר קעקע את החומה. המורדים הקדימו את החיילים הרומאים והקימו חומת עץ ועפר מאולתרת אשר הועלתה באש בידי הרומאים. יוספוס מספר, שבעת שאפסה תקוות הנצורים נשא אלעזר בן יאיר שני נאומים שבהם שכנע את הנצורים, 960 איש, כי מוטב לשלוח יד בנפשם מאשר לחיות חיי קלון והשפלה כעבדים בידי הרומאים. תיעוד המעשה מופיע בספר "מלחמת היהודים" ("מלחמות" ז' ט' א'): "... ויבחרו בגורל עשרה מתוכם אשר ישחטו את כולם. וכל אחד השתרע על הארץ ליד אשתו ובניו ההרוגים וחיבק בזרועותיו ופשט ברצון את צווארו לשחיטה בידי האנשים אשר מלאו את המעשה הנורא הזה. והאנשים האלה שחטו את כולם בלא רעד. ואחרי כן הפילו גורל ביניהם למען ישחט הנלכד בגורל את תשעת חבריו ואחרי המיתו את כולם יטרוף נפשו בכפו... ככה מתו כולם באמונה כי לא השאירו אחריהם נפש חיה למשוך בעול הרומאים... ולמחרת עלו הרומאים אל מצדה. וכאשר מצאו את המון ההרוגים לא שמחו הפעם על אשר ראתה עינם באויביהם. כי אם השתוממו על רוחם ועצתם הנאדרה, אשר צחקה למוות ולא שבה אחור מהמעשה הגדול הזה." לפי יוספוס, שתי נשים וחמישה ילדים הסתתרו בבורות שעל ההר והם אלה שסיפרו לרומאים את קורות אותו הלילה, בט"ו בניסן, היום הראשון של פסח. עם נפילת מצדה נסתיים כיבושה של ארץ יהודה כולה בידי הרומאים. במצדה נותרה יחידת חיל עזר רומית עד לראשית המאה השנייה לסה"נ.
התקופה הביזאנטית לאחר עזיבת הרומאים שממה מצדה לכמה מאות שנים. במהלך המאה ה-5 לסה"נ, בתקופה הביזאנטית, כחלק מתופעת ההתיישבות הנזירית במדבר יהודה, הוקם במקום מנזר מתבודדים (לאורה). יש המזהים את המנזר במצדה עם מנזר 'מרדא' הנזכר בספרות אבות הכנסייה. נראה שעם עליית האסלאם, במאה ה-7 לסה"נ, חדלה הקהילה להתקיים. תולדות המחקר לאחר התקופה הביזאנטית שקעה מצדה בתהומות הנשייה של ההיסטוריה עד למאה ה-19. הראשונים שזיהו את מצדה עם הצוק, שכונה בפי הערבים, 'א-סבה', היו האמריקאים רובינסון וסמית (1838); והראשונים שהעפילו אל ההר היו וולקוט וטיפינג (1842). מבין החוקרים נציין את: וורן, שעלה להר ממזרח (1867); קונדור, שתיאר ומיפה את האתר וסביבתו (1875); סנדל, שגילה את מערכת המים (1905); ושולטן, שחקר בעיקר את מערכת המצור הרומית (1932). מצדה הייתה מוקד הזדהות לתנועות הנוער החלוציות הציוניות בתחילת המאה העשרים ובעיקר בשנות ה-40. התרגום העברי, בידי שמחוני, של "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" ליוספוס (1923) והפואמה "מסדה" שכתב למדן (1927), קירבו את מצדה ללב היישוב והנוער בארץ. במיוחד היה זה שמריה גוטמן שהפך את מצדה לסמל והוביל סיורים רבים למקום. יחד עם מיכה לבנה וזאב משל גילה מחדש את הארמון הצפוני ואת תוואי שביל הנחש (1953). בשנים 1956-1955 נערכו סקרי חפירה, בעיקר בצפון ההר ובמערכת המים, אשר הובילו להקמת משלחת החפירות הגדולה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. המשלחת, בראשות יגאל ידין, חפרה באתר ביסודיות בשנים 1965-1963. בחפירות נחשפו מרבית מבני מצדה ואלפי ממצאים במצב השתמרות מעולה, הפורשים תמונה נדירה של התרבות החומרית של סוף ימי בית שני. במהלך החפירות שומרו ושוחזרו מבנים רבים ולאחר פעולת הכשרה נפתח גן לאומי מצדה לקהל (1966). בניית הרכבל (1971) וסלילת כביש ירושלים - ים המלח הגבירו את זרם המבקרים. מחקרה של מצדה נמשך, ומאז תום החפירות פורסמו ספרים ומאמרים רבים על האתר. לאחר עונה קצרה של חפירות על ההר בשנת 1989, בידי אהוד נצר, חודשו, משנת 1995, החפירות מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת פרויקט הפיתוח הגדול במצדה שבוצע במימון משרד התיירות ובאמצעות החברה הממשלתית לתיירות. נערכו כמה עונות חפירה על ההר, בניהולם של אהוד נצר וגיא שטיבל, וכן נערכה עונת חפירה אחת, בניהולו של גדעון פרסטר, במחנה ו' של הצבא הרומי ובסוללת המצור. פעולות שימור ושחזור מתבצעות במצדה על-ידי רשות הטבע והגנים.
פרטים אלו יעזרו לנו למצוא עבורך את שירות ההובלות המתאים ביותר:
